מבין כל מרכיבי עולם הסחר והצרכנות, מהווה שכבת הבעלים והיזמים את החלק החשוב ביותר ובה בשעה גם המורכב ביותר.

חשוב על מה?

מספר הנחות יסוד/ עובדות:

1. אומה עצמאית וחזקה ניכרת בכוח הייצור והתעשייה שהיא מקיימת.
2. חוזק זה נקבע ככל שענפי הייצור בה מוטה-חומר (לקוחות שוק הסחורות).
3. מעצמות-על מייצרות כלי טיס, ים וחלל, מעצמות קטנות מייצרות כלי רכב ומיכון, מדינות חזקות מייצרות מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, טקסטיל וכן הלאה… עד מזון (ארגון המדינות המתועשות או 8G).
4. גודל האוכלוסייה, משאבים טבעיים, ידע, מסחר מפותח וכדומה, אינם כלים המבטיחים עצמאות וחוזק כאומה.

ישראל מאפשרת ומקיימת תעשיית נשק מסוימת בעיקר דרך חברות שבבעלות הממשלה או הקשורים אליה לעניין זה. כל שאר ענפי התעשייה נמצאים ותלויים בבעלים ויזמים פרטיים ובהיעדרם מאבדת ישראל את עוצמתה ועצמאותה שנה אחר שנה. מדהים לראות כיצד אפילו ענפי המזון הבסיסיים (בשר, חקלאות וכדומה), מוצאים דרכם ארצה ממקורות זרים.

מורכב עלמה?

מספר הנחות יסוד/ עובדות:

1. מבין כולם, נמצא הבעלים/ יזם בסיכון כספי ואישי עמוק ולרוב, לרוב ללא רשת ביטחון ראויה.
2. הבעלים/ יזם אחראי באופן ישיר לרווחתם של עובדי החברה, בעלי משפחות רבות התלויות בפרנסתם.
3. הבעלים/ יזם אחראי באופן אישי לקיום התחייבות החברה מול קהל הצרכנים ועומד בחזית בעת כשל, מכול סיבה שהיא.
4. הבעלים/ יזם אחראי באופן אישי לקיום התחייבות החברה מול עשרות רשויות השונות וגורמי חוק וממשל.

 למרות כול זאת, מתוך אמונה בדרך, כוונות ראויות, ועידוד המדינה,  התפתחה בישראל, במחצית שנותיה הראשונות, תעשייה משגשגת ושכבת הבעלים והיזמים הובילה בגאווה את צמיחת הארץ. תעשיין היה מעמד של כבוד ועבודה עברית הייתה מושא להערכה.

אבל, כמפורט במאמר ראשון בסדרה זו, לקראת סוף המאה הקודמת ובעיקר בשני העשורים של המאה הנוכחית, נכנס היקום לסחרור רב-מימדי. הכול הפך ידוע ובזמן אמיתי, הכול נהייה נגיש, תמו הסודות ואין מגבלות. עולם העסקים והמסחר הפך אחד. שוק אחד ובבת אחת.

מלחמה חדשה על כיס הצרכנים החלה, אולם לא ניתן היה לטעות במהלכיה ותוצאותיה. הבעלים והיזמים המקומיים החלו את קרב ההישרדות שהפך לרובם לקרב נסיגה.

בעל כורחם ולצערנו, החלה שכבה זו להיכחד אט אט. אמונתם בדרך אבדה לאורכה וכוונותיהם הראויות דוכאו בנחישות.

נדמה וראוי היה, שהשלטון החדש במדינת ישראל, יבין ויראה "את הבאות" וימשיך בקו התומך, המשמר והמעודד את שכבת הבעלים והיזמים בארץ. כך או אחרת, נותרו, אלה האחרונים בגפם והתוצאות לא איחרו לבוא:

השליטה ביצרניות ענק ישראליות "מלח הארץ" עברה ועודנה עוברת אל מעבר לימים ואוקיינוסים, אחרים מעתיקים בהמוניהם את עסקיהם או נוטשים אותם לטובת תשואה טובה יותר בעולמות הנדל"ן והמסחר ואלו שנותרו עדיין מנסים כוחם תוך קרב הישרדות…ובהישרדות, כמו בהישרדות " חוקים מקבלים פנים משלהם וערכי היסוד מתעמעמים עד בלי הכר….. הכול כשר ואפילו נסלח!"

הבעלים/ העסק – אמונותיו, מניעיו, מאפייניו והתנהלותו במרחב העסקים:

אמונותיו: לרוב רדומים וממילא שרידים אחרונים לאבות המייסדים

תעשיין, כפי שהכרנו, הפך מושג לבני 50 ומעלה, בעלי זיכרונות מאנשים מופלאים ונדרש מאמץ ניכר כיום, למצוא בארץ דמות אחת כזו "לרפואה".עבודה עברית הפכה ללא יותר משם של אלבום שירים ישן (מוצלח במיוחד).

וכך, נכחדת שכבת הבעלים והיזמים ומרכיביה מסגלים, בצערם ובצערנו כאומה, את מניעיו ומאפייניו של היחיד = השורד.

מניעיו:     משתנים, על-פי מצבו במערכה

קבוצה א' – ככל שמצליח ו/או שבידיו הממון (לעיתים מעסקיו אחרים), יאחז ככל הניתן במקומו המכובד כיצרן וספק, שחקן נשמה, הגון ואחראי.

קבוצה ב' – ככל שמצוי עמוק בקרב זה וכשורד אולטימטיבי, יעשה כל שביכולתו, בכל דרך  אפשרית ובכל עת, "להישאר עם הראש מעל המים" ומתוך תקווה ראשונית או כפויה, נסתרת או גלויה ל "אקזיט" מוצלח.

מאפייני החברה: משתנים, על-פי מצבו במערכה

קבוצה א' – הוגן (מחיר קבוע ומובן), הגון (באשר למכלול נתוני המוצר), עומד במילתו ובהתחייבויותיו (מועד האספקה, התאמת המסופק), אחראי למתן שירות ולכשל אפשרי, יעיל ומסודר (בעלי תפקידים ותהליכים), חסון ארגונית (תחלופת עובדים ומנהלים נמוכה, גאווה ארגונית), צומח אורגנית (בעיקר דרך מנועים פנימיים).

קבוצה ב' – בשם הצורך "לקנות" עוד תקופת זמן ולהשגתה, כמעט הכול כשר.  לרוב, אינו עומד בהתחייבויותיו, הצהרותיו ואחריותו הפנים וחוץ – ארגונית, אינו יעיל, תחלופת עובדים ומנהלים גבוהה, "הבלגן שולט" כל פעולה או פעילות כמו מבוצעת לראשונה, נשאר במקום או עולה לזמן קצר בשל פעילות מיוחדת וזמנית.

וכך מתקיים לו בישראל, מעגל צרכנות בלתי אפשרי…. לולאת סליל קונוס הפוך.

צרכיו של הלקוח/ צרכן כפי שמתוארים במאמר קודם (בטחון בספק, בטחון בקנייה וזו שלאחריה) הולכים ומתרחקים אל מול  תחושת הזמניות , סביבתו המשתנה של היצרן והספק המקומי ואי – יכולתו להבטיח ולקיים "נוהל – פעולה" אחיד וקבוע.

והמרחק הולך וגדל.

האם יש דרך להפוך " הקערה על פיה", מה נדרש לכך? מי לוקח חלק בזה? מה סדר הפעולות? כל זה בהמשך …